אחת התופעות הכואבות שלעיתים נלוות לתהליך גירושין קשה, היא 'תסמונת הניכור ההורי'.
הכוונה בניכור הורי, שבמהלך הגירושין הילדים (או חלק מהילדים) תופסים צד ומתנכרים להורה השני.
לפעמים מדובר בכעס מוצדק, לפעמים מדובר בתוצאה של הסתה מצד ההורה השני – כמעט תמיד מדובר בתהליך הרסני שפוגע לא רק בהורה אלא גם בילד שבסופו של יום צריך גם אמא וגם אבא.
לניכור הורי יש כל מיני דרגות ומופעים מ'פרצוף חמוץ' שהילד עושה להורה ועד סירוב מוחלט לפגוש ואפילו לשוחח עם ההורה המנוכר והגבה בזעם ואלימות כאשר מנסים לכפות זאת עליו.
למרבה הצער התופעה הזו הרבה יותר נפוצה ממה שמקובל לחשוב, כאשר הערכות מדברות על כך שברבע ממקרי הגירושין יבוא לידי ביטוי מופע כזה או אחר של ניכור הורי.
פתרון טיפולי ומשפטי
בראש ובראשונה ניכור הורי הוא תגובה פסיכולוגית ואפילו תגובה פסיכולוגית טבעית.
הילד מאשים את מי שבתפיסתו אחראי לקרע בתא המשפחתי ונקודת המבט שלו לא תמיד כוללת את התמונה הגדולה והמורכבת.
כאשר יש שיתוף פעולה בין ההורים והבנה של שניהם שמדובר בבעיה משותפת שפוגעת באינטרס של הילד עצמו, יותר קל להתמודד עם התופעה.
במקרים כאלו יש כמה גישות טיפוליות שניתן לנקוט בהן ולרוב הבעיה תיפטר.
הקושי הגדול יותר הוא במקרים בהם הניכור ההורי הוא חלק מהנתק והמלחמה בין בני הזוג ולעיתים הורה אחד מסית את הילד כנגד ההורה השני.
במקרה כזה, בו לא קיים רצון טוב, לעיתים אין מנוס מפנייה לנתיב פעולה משפטי.
בכל מקרה חשוב שההורה המנוכר לא ירים ידיים.
ילד, גם אם הוא כועס, צריך להבין שאבא או אמא לא מוותרים עליו.
תמיד יש מקום לחשבון נפש, כי גם כאשר יש צד אחד שמתנהל באופן יותר נקמני, נדיר שכל האשמה נופלת רק לפתחו.
לסיום, התייעצו עם עורך דין שמתמחה בנושא.
